<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית ששי שער חמישי</h1>
<h2>דף קה.</h2>
ולענין ברכה גרסינן בפרק כל הבשר (ק"ה, א') אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה. ואקשינן עליה מדתניא [בברייתא] מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות, ופרקינן מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה. אמר רב יהודה בר חייא מפני מה אמרו [מים] אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים. אמר אביי ומשתכחא כי קורטא בכורא. אמצעיים רשות, אמר רב נחמן בר יצחק לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל כלומר שאינו אלא משום נקיות בעלמא לאיסטניסין אבל בין תבשיל לגבינה חובה. וכיון דמים ראשונים מצוה, מברכין עליהן כדרך שמברכין על כל המצות. ומאי מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. ומאי נטילה על שם נטלא שהוא הכלי, שחייבו ליטול מכלי וכמו שכתבנו למעלה. ואם הטביל ידיו בנהר או במקום שראוי לטבול בו יש מי שאומר שמברך על טבילת ידים שאי איפשר לברך על נטילה שאין נטילה אלא על שם נטלא וכמו שאמרנו. ומורי הרב ר' יונה ז"ל היה אומר שאינו מברך על טבילת ידים שהרי לא נצטוינו על הטבילה עד שנברך עליה, אלא מברך על הנטילה ואע"פ שאין כאן נטלא מכל מקום יש בכלל מאתים מנה, והטבילה חשובה מן הנטילה ולפיכך הוא מברך אף בזמן שמטבילן על הנטילה, ולומר מפני שנצטוינו על הנטילה אני מטביל ידי, שהוא מוציאה מידי נטילה ועדיפא מינה. [תורת הבית הארוך לרשב"א בית ששי שער חמישי]. לא נתכונו דברי המחבר בענין ברכה בנטילת ידים, והנכון דמים אמצעיים דבין בשר לגבנה וכן מים אחרונים ואפי' לענין המברך, ואפי' אכל דבר מזוהם דידיו פסולות לברכה, ליכא בהו ברכה שאין נטילתו אלא לנקיות, ואפי' במי פירות סגיא לכתחלה, ולא קפדינן לא אמנא ולא אחזותא ולא אשיעורא, הילכך ליכא ברכה אלא במים ראשונים. וכן כל זמן שהוא צריך לכך כגון קריאת שמע ותפלה, דהא תיקון מיא וצריך לילך בשבילן עד ארבעת מילין, וכל היכא דתקון מיא, כעין סעודה תקון, ועיקר נטילת ידים נמי מקידוש ידים ורגלים גמרינן לה, ובעבודה הוא דכתיבא, ותפלה במקומה, וראיה לדבר נטילת ידים שחרית דכל היכא דאיפשר במיא, מיא בעינן אע"ג דהיכא דליכא מיא סגיא בכל מידי דמנקי, כדכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. יתברך ויתעלה שמו לעד אמן ואמן. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ששי שער חמישי]. כתב לא נתכונו דברי המחבר בענין ברכה בנטילת ידים והנכון דמים אמצעיים וכו'. אמר הכותב כמה דעתו זרה ודרכו רחוקה מבני אדם. וכל שגדולי ישראל אם מחייבין בדבר הוא פוטר, ואם יפטרו הוא יחייב, שרו אסיר אסרי שרי ובלא ראייה ובלא טעם אלא כריר החלמות, הנה הגאונים ז"ל הצריכו ברכה למים אחרונים וכן הסכים הראב"ד ז"ל כדעתם, ולא על נטילת ידים אלא על רחיצת ידים שהן אין צריכין נטלא, הם שצפרנם עבה מכרסו מסכימין בכך והוא מוצץ באצבעו וגוזר בהפכם. וגם כל מה שכתב כתב בטעות, שהביא לטענה מפני שאין מקפידין אמנא ואחזותא ואשיעורא, וזה שבוש הדעת, דאטו הברכה בהא תליא אם כן הא דבעא מיניה רב אשי מאמימר (ק"ז, א') קפדיתו אמנא ואשיעורא ואחזותא, אילו אמר דלא קפדי מי אמרינן דאף ברוכי לא מברכי, ועוד דהכא לאו על נטילת ידים מברכין אלא על רחיצת ידים, ומה לי אם נצטוינו על הנטילה ומה לי על הרחיצה, כל שיש מצוה מברכין על נטילת ידים. טעות הוא דאף בהני אין מקפידין לא על מנא ולא אשיעור' דמנא תיתי, ולא אשכחן בשום דוכתא ואדרבה אמרי בכל מידי דמינקי, דאטו ארחץ במים מי כתיב, בנקיון כתיב, ואף לחזר אין צריך דהא לייט רב חסדא אמאן דמהדר ביה אמייא בעידן צלותא, ובההיא דפרק היה קורא (ברכות ט"ו, א') גירסא אחרינא גרסינן והיא הנכונה, וארבעת מילין דלתפלה להתפלל עם הצבור קאמר, ומים בשחרית טעמא איכא, ואין מביאין ראיה מברכות של שחר שהרי מברכין הנותן לשכוי בינה, וכן שלא עשאני נכרי, ועבד, ואשה, ומלביש ערומים ושאר הברכות, מה שאין עושין כן באמצע הימים והלילות, אעפ"י ששומע קול הגבר וסיים מסאני, וישן ואחר כך נער, וטעם יש ואין מהם ראיה. ומ"מ העיקר הוא כדברי הגאונים והראב"ד זכר כולם לברכה, שהמברך ברכת המזון אם אכל דבר מזוהם רוחץ ומברך על רחיצת ידים, דמים ראשונים ואחרונים אקרא חד אסמכינהו, כדאמרינן התם בפרק אלו דברים והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש אני זה שמן הטוב, אני ה' אלהיכם זו ברכה. וכן בדין, שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. ברוך ה' לעולם אמן ואמן סלה ועד.
